דיון בחלק עיקרי של מערך השעור:

כיצד נגביר מוטיבציה ללמידה ?

על פי תאוריית ההכוונה העצמית של החוקרים (Deci & Ryan, 2000) אותה מציין פרופ' עשור במאמרו: אחד השלבים לקידום מוטיבציה אוטונומית ופנימית ללמידה היא הצורך בקשר ובשייכות.

שאיפה לקיים קשרים קרובים עם אחרים בסביבה החברתית, להיות חלק מקהילה של הכתה ובית הספר, להרגיש בטחון וראוי לאהבה. הקשר והשייכות של התלמידים לחברים ולמורים חשובה להם. רצוי שהמורה יחזק בכיתה את הנטייה לאמפתיה ואת הערך של התחשבות באחר. שלב נוסף הוא גם  הצורך במסוגלות ביצוע המשימה. השאיפה לחוות עצמו כמסוגל לממש תוכניות, שאיפות ומטרות, שלא תמיד קל להשיגן, ולחוש תחושת יעילות. על מנת לתמוך במסוגלות חשוב שהמורה יציב בפני התלמידים אתגרים (לא קשים מדי ולא קלים מדי), ישדר להם מסר של אמונה ביכולתם להצליח.

א. מקרים שקרו בהצמדות, לפני התחלת משחקון מאתגר, נדרשו התלמידים להסתדר בזוגות. בכתה לא היה מספר זוגי, ואחת הילדות ביקשה לפעול בשלשה עם חברותיה. המענה מצד המורה-סטודנט היה שאי אפשר בתרגיל זה ובזאת סיים דבריו. התחושה שלה ושל חברותיה לא היתה נעימה. מכיוון שהן היו צריכות להוציא אחת מהן מפעילות במשחקון בהתאם למסוגלות שלה לבצע את המשימה הן רצו להצליח בתחרות מול זוגות אחרים בכתה.

במצבים אלו עלינו לתת פתרון מתאים לסוגיה זו. לדוגמה, המורה יאפשר פעילות הילדה בשלשה והן ישתתפו בזוגות באופן, שמידי פעם תהיה תחלופה ביניהן. אפשרות נוספת, המורה יהיה בן זוגה. בכל מצב, רצוי לא להשאיר תלמידים ללא פעילות וללא משימה כלשהי.

ב. מקרה נוסף של הבנת המורה בצורך של התלמידים במסוגלות לביצוע המשימה. בעת הפעלת התלמידים במשחקון זריקות לסל. הכתה חולקה ל-3 טורים שעמדו על קו חצי המגרש. המטרה להגיע ראשונים ל- 8 קליעות כקבוצה. לכל טור כדור אחד. ההוראה היתה שהראשונים בטור מכדררים לעבר הסל וזורקים עד שקולעים. במידה ולא קולעים ממשיכים עד שמצליחים. השני בטור לא יכול לצאת עד שלא קיבל כדור מהראשון וכך הלאה.

(אגב, כמונח רצוי להשתמש במילה זריקה ולא קליעה לסל כי איננו יודעים מראש שקלענו או לא).

בפועל נראו ילדים שזרקו  לסל ופיספסו מספר רב של פעמים, כך שלא היתה המשכיות באחד הטורים ולא כולם בטור זכו לזרוק לסל. אפשר לדמיין את תחושת הילד שלא הצליח לקלוע ואת מבטי הילדים בקבוצתו לעברו.

מכאן, שהמורה-סטודנט צריך להבין שבכתה רגילה בבית ספר קיים מגוון הטרוגני, יש מוכשרים יותר ויש פחות ועלינו להכיל שונות זו באמפתיה ולבצע התאמות מקצועיות. ד"ר עינת ינוביץ ופרופ' רוני לידור מציגים במאמריהם: דרכי למידה של משחקי כדור: היבטים מעשיים , דרכי הוראה לקידום רמות שונות של יכולות מוטוריות בקרב תלמידים.

לכן, מתוך הכרה שכל אחד ואחת הזכות ליהנות בפעילות במשחק הכדורסל, רצוי במשחקון זה לשנות את החוקים. כלומר, לכל אחד יהיה  ניסיון אחד (או שניים) לזריקה לסל. בין אם קלע או לא, יחזור לטור שלו מיד אחרי הזריקה ויעביר כדור לבא בטור. כשרוצים לאתגר את המוכשרים מגדילים להם את מרחק הזריקה לסל למשל.

ג. במשחקון אחר של זריקות לסל לאחר לימוד ראשוני של זריקה ערוכה לסל מקו העונשין. הוצבו חישוקים על קשת ה-3 נקודות. נעשתה תחרות בין שתי קבוצות שעמדו בטור וכל אחת זרקה לסל שלה. המורה-הסטודנט ניסה להלהיב את הילדים לתחרות בין הקבוצות.

מי שקולע מהחישוק המוצב בקשת ה-3, קבוצתו תזכה בשלוש נקודות. המטרה להגיע ל-18 נקודות קבוצתי.

עלינו המורים להתאים משימות על פי יכולת מסוגלות גילית. גם המוכשרים במשחק כדורסל עיוותו את הזריקה, קפצו כי רצו להגיע לסל. לא היה ניתן מבחינתם לבצע את מיומנות זריקה ערוכה ממרחק כזה. אט אט התלמידים קרבו בעצמם את החישוקים קרוב יותר לסל.

במידה והמטרה היתה לשפר מיומנות זריקת עונשין עלינו לשים את החישוקים בהדרגה עד מרחק של עונשין במשחק הקטסל (עד כתה ו'). במידה ואנחנו מעוניינים להשתובב בזריקות לסל זה נחמד, וניתן למצוא זמן אחר לכך..

ברור שזה לא משחקון לתרגול ושיפור הנושא הנלמד, ורצוי לא להפעילו בחלק העיקרי של מערך שיעור ספציפי זה.